צור קשר

בלוג

הגישה הטיפולית שלי

אודותי

בית

 
מאמר על חיזוק

חיזוק הוא תוצאה הניתנת על התנהגות ומגבירה את הסיכוי להתרחשות חוזרת של אותה ההתנהגות.

אסביר. נקודת ההנחה היא כי לכל אדם קיימים משתנים המחזקים אותו, לחלקנו הגדול חיבוק ונשיקה מאדם אהוב זה יופי של חיזוק, כאשר בעל אומר לאשתו "בשמלה הזו את נראית מינימום בר רפאלי", היא חוזקה בו במקום. תלוש המשכורת זה חיזוק. כל החיזוקים שהוזכרו כאן, יעלו את הסבירות שההתנהגות תחזור על עצמה: סיכוי גבוה שהאישה שקיבלה מחמאה מבעלה תלבש שוב את השמלה, סיכוי טוב יותר לבעל שקיבל נשיקה מאשתו שיעמיס שוב את המדיח וסיכוי טוב מאוד שנמשיך לעבוד במרץ לאחר שקיבלנו העלאה בשכר. יש לנו עוד כל כך הרבה חיזוקים הניתנים לנו המבוגרים במהלך היום. אצל ילדים הסיפור הוא קצת אחר אבל דומה, לילדים מילה טובה מהגננת הוא חיזוק מאוד משמעותי עבורם, כמו גם מדבקה מהרופא בסיום הבדיקה או אפילו גלידה בסיום ארוחה. ישנם גם חיזוקים אחרים הנראים לעיתים קצת *פחות טבעיים כגון פרס על עשיית יציאה בשירותים לילד הנגמל וקבלת הפתעה קטנה לילד שמצליח, למרות הקושי הגדול שלו, ללכת לגן.

יש המון סוגי חיזוקים, שונים ומגוונים ועלינו ההורים להיות מודעים לקיומם. אנו יכולים להנחות תהליכים מסוימים באמצעותם ולהשתמש בהם, במינון הנכון, לקבלת שינוי מתבקש.

בניגוד לתהליך החיזוק, טעות נפוצה היא השימוש הנעשה בתגמול ילדים בצורת "שוחד". שוחד הוא כאשר אני "משדלת" את ילדי לעשות דבר מה (לאכול, לקום,להתלבש וכו') לאחר שסירב לעשות את שנתבקש, בתגמול כלשהו. לדוגמא: כאשר ילדי אינו מסכים לקום מהמיטה בבוקר, אני אומר לו: "אם תקום תוכל לקחת את החטיף האהוב עליך לביה"ס". יש לציין כי שוחד אכן מצליח להניע ילדים לפעול לבקשות המבוגרים, אך לטווח הארוך, ילדים אלו יהיו תלויים בפרסים ויתנהלו בעולמם בצורך דרשני ועקבי לתגמולים.

מאמר ילדי הפסטה

תופעה תרבותית מתפשטת, בעיקר במדינות מערביות, שם ההיצע חסר גבולות והביקוש... פחות. תופעה זו באה לידי ביטוי בבררנות יתר, אי אכילה והפחתה במגוון המאכלים אותם הילד מוכן ורוצה לאכול, במקביל לקבלת ההורים את המצב כעובדה בלתי ניתנת לשינוי.

יש להודות כי רצון ההורים לראות את ילדם אוכל ושובע, זו נקודת חולשה גדולה והגיונית שלנו ההורים. כאשר הילד לא אוכל, המחשבה כי ישנו סיכוי ולו הקלוש ביותר שיהיה רעב, יכולה להוציא את ההורה משיווי משקל ובדיוק בנקודה זו, יעשה ההורה את כל שביכולתו על מנת שילדם ישבע.
הטעויות הנפוצות שאנו עושים, באהבה רבה, מסתכמים בכך שבסופו של דבר, ניתן לילד לאכול את מה שהוא אוהב, ירצה ויאכל, בכך אנו הופכים אותו ל"ילד פסטה", ילד שמגוון המאכלים אותם אוכל, מצומצם ביותר ולרוב מסתכם בפסטה יבשה (נפוץ: קטשופ, נדיר: רטבים אחרים).

אז למה כ"כ קשה לנו כהורים להתמודד מול סוגיה זו? אולי בשל טראומת ילדות בה "דחפו לנו אוכל" ואנו לא רוצים להעביר זאת לילדנו? או שמא מהחשש כי הילד לא יתפתח אם לא יאכל משהו ובכך נפגע בו ו"העיקר שיכניס משהו לפה שלו"?
יכולות להיות סיבות רבות, אך התשובה הרפואית-מדעית לכך היא חד- משמעית, אכילה בריאה ומגוונת הינה הכרחית לצמיחה והתפתחות.
אז מה עושים? ראשית, כמו בכל תהליך בו נדרש שינוי, יש להכיר בעובדות ולהפנים: "זה לא קורה רק לילד שלך" וכן, יש מה לעשות. ופה אציין מספר פעולות אותן מומלץ לעשות במגוון דרכים ובהתאם לכל משפחה וילד:

‏•MODELING- לתת לילד מודל על ידי הוריו. דבר אשר דורש ישיבה משותפת סביב השולחן, הרי אין דרך טובה מזו לנצל את הישיבה המשותפת לשיחה משפחתית מהנה אשר במהלכה נחשפים הילדים למאכלים מגוונים ולדרך האכילה הנכונה.

•חשיפה חוזרת- פעולה הזו דורשת מההורה עקביות; בכל ארוחה מניחים על השולחן מאכל ו/או ירק אותו הילד לא מוכן לאכול בשגרה, בדרך זו חושפים אותו שוב ושוב לאותו המאכל כך שעם הזמן יתרגל לריח, לצבעים ואולי אפילו יום אחד יחליט גם לטעום ממנו.

•עידוד הילד ל"טעימות"- עידוד הילד להתנסות ממאכל שאינו מוכר לו. במידה ומחליט לאחר הטעימה שאינו רוצה לאכול אותו ולא טעים לא, יש לשבחו על כך! שהרי היכולת לטעום יוצרת בסיס מצוין לאכילת מאכלים לא מוכרים אחרים בעתיד.

•גיוון- גיוון במזון ובמצרכים (תבלינים), לדוגמא: ילד שאוהב עוף, ניתן לחשוף אותו למאכלים מקבילים כגון: קציצות עוף, עוף מכובס, עוף בתנור וכדומה. גיוון בצורת ההגשה: כלי ההגשה וצורת ההגשה הדורשים מההורה להפגין כושר יצירתיות, לדוגמא: פנים מחביתה, שיער מגזר, הפה מלפפון, עיניים מעגבניות שרי וכדומה.

•וכן, ניתן לעיתים גם להתעקש, בעיקר כאשר מדובר במאכלים אותם אוכל הילד בשגרה ומחליט לפתע כי אינו מעוניין לאכול יותר. ניתן להשתמש ב"עקרון סבתא", לדוגמא: "תסיים את הקציצה שלך ותוכל ללכת לשחק בגינה".

ומסר אחרון וחשוב להורים: זה לא גנטי. למרות הערכה גדולה שיש לנו לגנטיקה, זה שאנחנו כהורים לא אוכלים דגים למשל, לא אומר שהילדים שלנו לא יאהבו טונה, סלמון ועוד דגים החביבים על ילדים ולכן אינני ממליצה על העתקת הרגלי אכילה שביססנו לעצמנו, להעתיקם גם לילדנו.

מיתוג, עיצוב, תכנון ובנייה: Own studio

מלאו טופס
   
שלבים להתחלת ההתערבות מאמרים ועיתונות המלצות
   

הדרכת צוותי חינוך בית דמוקרטי הדרכת הורים טבלאות זמנים לילדים טיפול התנהגותי החזון שלי בית דמוקרטיהדרכת צוותי חינוךהדרכת הוריםטבלאות זמנים לילדיםטיפול התנהגותי החזון שלי רצון ההורים לבצע שינוי חום, אהבה וסובלנות ליווי והנחיה כלים יישומיים